קצת עלי

נעים להכיר, קוראים לי ענת אלישע ביטון וברוכים הבאים לבלוג שלי!

מי אני?

אמא לארבעה ילדים מקסימים, רוני, יובל, נועם ואריאל. נשואה באושר לניסן.

גדלתי בבית מרוקאי שכל המהות שלו היתה אוכל. כל אירוע הכי קטן הפך לפסטיבל אוכל. אמא שלי ז”ל היתה בשלנית ואופה בחסד עליון ואבא שלי ז”ל אהב אוכל יותר מכל דבר בחיים. גדלתי בבית מארח. כל מי שנכנס בדלת יושב לאכול. כולם חיכו להגיע אלינו בכדי לאכול את האוכל של אמא שלי. אמא שלי עשתה קסמים במטבח.

יש לי זיכרונות מגיל צעיר מאוד והם אלה שעזרו לי להיות מי שאני היום. אם מישהו ישאל אותי מי את אני מיד יענה, ענת אלישע מבשלת זכרונות..

אבא שלי ז”ל נולד במרוקו וגדל במושב ספסופה הצפון. בפסח ובסוכות היינו נוסעים למושב, לבית של סבתא ממה שלנו ואיתנו כל המשפחות של האחים והאחיות של אבא שלי. לסבתא ממה שלי, היה שטח גידול מאחורי הבית של פלפלים, מלפפונים, עגבניות עשבי תיבול ומה לא בעצם?! היה לה גם דיר כבשים ורפת עם עגלים, לול תרנגולות ועוד.. אחד הזכרונות הבולטים שלי משם הוא עץ פקאן עצום שמתחתיו היה שולחן וכסאות אבן. בחגים היו יושבות הנשים ולכל אחת ארגז! עם ירק אחר. במרכז השולחן היו מונחות קערות (ז’לפות) גדולות עם מים ואת כל הירקות שהיו קולפות הן היו מניחות בקערה. הסיפורים שרצו שם והצחוקים סביב אותו שולחן זה הזיכרון הכי בולט שלי טוב נו ושם גם למדתי איך מקלפים תפוחי אדמה עם סכין קטנה ועד היום אני לא נוגעת בקולפן.

הסבתא השניה שלי מצד אמא שלי, סבתא תמו ז”ל  היתה בשלנית ואופה ראשונה במעלה. הבית של סבתא תמו היה יותר מאופק, יותר סגור ותמיד הרגיש לי שדיברו דרך האוכל. אני מניחה שאמא שלי ירשה את הכישרון שלה במטבח מסבתא שלי. שתיהן היו פרפקציוניסטיות. הכל היה חייב להיות מושלם ומדויק בנראות ובטעם.

אצל סבתא ממה בילו יותר אדום ופיקנטי  (פפריקה, כמון, פלפל סודני)ואצל סבתא תמו בישלו יותר צהוב (כורכום, קינמון, משיה, אגוז מוסקט )אמא שלי הגאונה למדה לשלב בין השניים ויצרה מאכלים עם טעמים וניחוחות טעימים מאין כמוהם.

רוב חיי הייתי מופנמת וחסרת ביטחון. הכל היה צריך להיות מושלם אחרת הוא לא קיים. הייתי שקטה. שקטה מאוד. העיניים? ראו הכל! המח? זכר וצילם אבל הפה? מסרב להיפתח שמא אומר משהו חסר ערך, אולי אענה תשובה לא נכונה או שאולי אשמע חצופה אז פשוט שתקתי. היה לי הרבה מה לומר אבל שתקתי. הפחד לטעות או “חלילה” לקבל ביקורת שיתק אותי.

בבית הייתי מופקדת על סלטים בימי שישי בערב. אהבתי את התפקיד, אהבתי שאמא שלי סמכה עליי וזה נתן לי ביטחון להמשך. את הסיר הראשון בישלתי בגיל 14 וזה היה כישלון מוחץ. לאט לאט למדתי והבנתי היכן טעיתי ולמען האמת, עד היום אני לומדת.

כשניסן ואני עברנו לבית משלנו התחלתי ממש לנסות דברים. את כל מה שלמדתי מאמא שלי, מספרי הבישול ומתוכניות הבישול. הילדים נולדו ואין מאושרת ממני. עקרת בית לתפארת מדינת ישראל. היה סדר מופתי בבית ובחינוך הילדות. השקעתי את כל כולי בתפקיד שכל כך רציתי…

תפנית בעלילה

לפני כ 8 שנים, אמא שלי חלתה בסרטן בפעם השלישית. כמו לביאה היא נלחמה בסרטן ואפילו פעמיים הביסה אותו בגבורה. בפעם השלישית כולם הבינו שהפעם זה קשוח. לאחר כחמישה וחצי חודשים היא נפטרה. בת 59 בלבד. נותרנו אחיי ואני (באותו הזמן היינו שישה) ואבא שלי בהלם מוחלט. איך ממשיכים הלאה? אני הייתי בחודש חמישי בהריון עם אריאל. הלידה שלו מילאה אותי ואת הבית בשמחה ובאור גדול לצד כאב וחוסר עצום. ניסן החליט שהוא מעניק לי מתנה עם משמעות לחיים טובים ורשם אותי ללימודי NLP  ודימיון מודרך וזאת המתנה הכי יקרה שקיבלתי בחיי!! פתאום התעורר בי צורך לעשות משהו עבורי. צעדת בוקר עם אילה, אחותי הגדולה והחברה הכי טובה שלי סגרה לי את הפינה. אני מתחילה להעביר סדנאות בישול ואפיה. החל מרגע זה ניסן אהובי ואילה דחפו בכל הכח ויצאתי לדרך.. פתחתי עמוד פייסבוק ולאחר מכן אינסטגרם. פירסמתי את הסדנאות ומדי פעם פירסמתי גם מתכונים. העניין התחיל לתפוס תאוצה. אנשים הביעו עניין ואהבו את מה שנתתי להם. את עצמי.

כשנה ותשעה חודשים אחרי שאמא שלי נפטרה, נפטר אבי אהובי, בן 67 , בהפתעה מוחלטת. בדיוק ברגע בו התחלנו להתאפס.. הקושי והכאב היו קשים מנשוא. עצרתי הכל לחודש ימים והחלטתי להמשיך לצד הכאב. הבנתי שאם לא אמשיך ליצור, אפול. היצירה הפכה לתרפיה והרצון להנציח את יקיריי הם אלה שנתנו לי את הכח. הביקוש לסדנאות גדל ועמוד האינסטגרם הלך והתפתח. ושוב עצירה! אחותי הגדולה, אילה (אלין) שלי, חלתה גם היא בסרטן שהיה מאוד אלים בדיעבד. אילה שלי נפטרה לפני שנה ו 8 חודשים לאחר מאבק מטורף של 8 חודשים. הלם, זאת היתה התגובה המיידית. עוצמות של כאב בלתי נתפסות. תוך שש שנים איבדתי אמא, אבא, סבתא ואחות. לקחתי פסק זמן של חודש ימים ועלו המון מחשבות האם להמשיך.. איך חוזרים לעשייה אחרי שברון לב שכזה. ושוב, הרצון להנציח את אהוביי היה חזק ממני. חזרתי לעשייה עקב בצד אגודל וגיליתי כמה כוחות ותעצומות נפש יש בי שלא ידעתי על קיומן. הילדה השקטה והמופנמת התבגרה במכה אחת והפכה לאישה חזקה שרוצה לדבר ולהביע את כל מה שאגרה בתוכה במהלך השנים ששתקה. וכך היה! ברגע שהבנתי שמתים פעם אחת החלטתי לחיות את החיים ויתרה מכך לדבר ולהביע אותם ואותי. פתאום, גם מה שלא מושלם קיים! התגברתי על הפחד מכישלון ויצאתי לדרך חדשה ובריאה.

מה בבלוג?

המון מתכונים שונים ומגוונים. מהמטבח המרוקאי שעליו גדלתי, מנות בלתי נשכחות של אמא שלי ז”ל. מהמטבח העיראקי שאת רוב המתכונים למדתי מחמותי שתחיה. ועוד מתכונים רבים ומגוונים תוך שימת דגש על קל פשוט ומנצח. כאמא לארבעה ילדים תמיד דאגתי לקיצורי דרך תוך כדי שמירה על הטעמים והניחוחות המקוריים.

תודה  

תודה לאישי אהובי, ניסן, שדחף ותמך מהרגע הראשון. תודה לארבעת המלאכים שלי שהם קיימים. אמא אוהבת אתכם הכי בעולם.

תודה לאילה שלי. תודה שליווית אותי מרבית חיי. תודה שדחפת אותי רגע לפני שהלכת לעולמך אחרת הייתי משתגעת. תודה שגרמת לי להאמין בעצמי. ובעיקר תודה עלייך. על מי ומה שהיית עבורי ולמרות שאת אינך אני בטוחה וסמוכה שאת ממשיכה ללוות אותי מאי שם למעלה.. אוהב אותך לנצח.

תודה להוריי אהוביי. תודה שהייתם אבא ואמא הכי טובים בעולם. תודה על הערכים והמורשת שהשארתם לנו. תודה על תרבות אוכל מופלאה. תודה על תבשילים וזכרונות.. תודה על השגחה עליונה, אתם לא כאן אבל אין יום שאתם לא נוכחים. אוהבת ומתגעגעת.

הקדשה

הבלוג הזה מוקדש בהערצה ענקית לאמא אבא ואילה שלי ז”ל